<h1>רבינו ירוחם נ"ו ח"ב</h1>
<h2>דף ב:</h2>
אין מעכבין התינוקות מלתקוע ביום טוב ומתעסקים בהם כדי שילמדו ודוקא ביום טוב אבל לא בשבת ודוקא בקטן שלא הגיע לחנוך אבל בקטן שהגיע לחנוך מתעסקים עמו ואפילו בשבת כך פשוט בראש השנה וכן פירש רש"י אבל בתוספות כתבו בהפך ורי"ף הביא שני הסברות ופירש ר"י דבהגיע לחנוך דלכתחלה לא אמרינן לתקוע כיון דאיכא איסורא דרבנן ומכל מקום אינו חייב להפרישו כיון דאם לא היה בשבת מצות היום בשופר. ובקטן שלא הגיע לחנוך מתעסקים כלומר מותר להניחו להתעסק וספינן ליה בידים פי' ואע"ג דאמרינן איסורא דרבנן לא ספינן ליה בידים ולא אמרי' ליה הבא המפתח שאני דתקיעת שופר דמתלמדי' למצוה.
<h2>דף ג:</h2>
חרש שוטה וקטן אין מוציאין הרבים ידי חובתן. והכל חייבין בתקיעת שופר כהנים לוים וישראלים ועבדים משוחררין טומטום ואנדרוגינוס ומי שחציו עבד וחציו בן חורין כלם חייבין בתקיעת שופר. אנדרוגינוס מוציא את מינו ושאינו מינו אינו מוציא. טומטום אינו מוציא לא מינו ולא שאינו מינו. מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו כך פשוט בר"ה.
<h2>דף י.</h2>
שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא אבל אם שמען מט' בני אדם כא' לא יצא אבל תקיעה מזה ותרועה מזה בזה אחר זה יצא אפילו בסירוגין ואפילו כל היום דקי"ל כרבי יוחנן דשהיות אין מפסיקות ואפילו שהה כדי לגמור את כלה כך פשוט בראש השנה פי' ושמע ט' תקיעות דאמרי' יצא דוקא דיעבד אף על גב דמסתמא הסיח דעתו.
